יום רביעי, פברואר 22, 2006

לאחרונה אני חושבת על הבעיות של עלייה: למה יותר יהודים מגלות לא רוצים לגור כאן בישראל, למה אין ליהודים חילונים יותר קישור לארץ שלנו, למה הארגונים-נוערים ציונים לא יותר אפקטיבי? בעקר, אני חושבת על כיצד שאני יכולה לעשות משהו לקדם ולהעשיר את הציונות. יש לי כמה מסוגים

אני רוצה לפתוח אתר אינטרנט כדי לעודד ולהודיע יהודים חילונים בגלות על עלייה --לשכנע אותם שהם צריכים לעשות עלייה. אני מתלבטת באיזה דרך אני רוצה לסדר ולייסד אותו

לדעתי הארגונים ציונים צריכים להשתנות את המסר קצת. הרעיון רומנטי שנערים יבוא לארץ כדי "לבנות את המדינה" ולהיבנת על ידיה לא יותר מתהדים איתם. אבל נערים עוד נמשכים לסיבות אציליות נפשות. הם רוצים להרגיש שהם ישתנו את העולם, שהם עושים משהו גדול וחשוב --אבל בדרך כלל בלי אי נוחות או הצורך לוותר איכות נוחות, נחמדות, וחומריות. נראה לי שמה נדרש, מה יהיה אפקטיבי, יהיה תוכנית שתסביר אותם:

א) אתה תעשה שוני גדול בחיים של הרבה אנשים אם אתה תעשה עלייה כדי לעשות הגשמה --יותר על הזה למעטה*

ב) אתה והמומחיות שלך ממש רב-חיובות לנו אנחנו צריכים אנשים שהם פרוגרסיבי ומסכילי ואידאליסטי --אנשים כמוך!

ג) וואו! יש לנו כל הנוחות של חיים וגם מועדון לילות מקסימים! במלים אחרים אתה יכול כמעט להציל את העולם ולעשות אותו בלי כעב או צער לעצמך.

אנחנו רוצים את השילוב הנכון שמכילים אינטרס עצמי, "לעשות טוב," מרדנות, תחושות של דחיפות.

תוכניות כהביטט בישביל הומניטי מצליח מאוד בארצ"ב לכן למה לא כאן? יללה, תבוא ותבנה בתים בשביל הבדוי או העניים בישראל! או תבוא כדי לעשות חידוש עירות! גר בקיבוץ עירות ***

links to this post

יום שלישי, פברואר 21, 2006

לדעתי שהשיעור באולפן שבו אני לומדת כעת הוא יופי, באמת מקסים. אך אני לא מאושרת, בכלל לא, על השיעור שעבר שבו למדתי. רותי היתה את המורה הרעה ביותר ובשיעור שלה למדתי שום דבר. למעשה עכשיו אני מדברת פחות טוב מכשהתחלתי ללמוד באולפן גורדן. אחרי רותי העליבה והשפילה אותי לפני הכיתה גמורה בשבוע 3 לא דיברתי בשיעור יותר. אני לא בוכה בקלות או תכופות עולם רותי הספיקה למשוק דמעות ממני בכיתה. ובכן יש לי פחד גדול לדבר לפני אנשים, ואני רק מתחילה לרכוש מחדש כמה ביטחון עצמי לנסות לדון ולדבר עם אחרים, במיוחד בכיתה. היה לא טעם בשיעור של רותי –אנחנו עשנו אותם דברים יומיומי: תרגילים מהספר. נו, אלא אני יכולה לעשות בבית. בחודשים הראשונים ה3 באולפן מה למדתי אני למדתי בעצמי מבעד קריאה (האריי פוטר –איזה ספר יופי) וכתיבה (אני כותבת בבלוג בינטרנת בעברית). השיעור של רותי היה חבל על הזמן

עד הסטודנטים מהשיעור רותי התפזרו ואני הייתי משתתפת בשיעור החדש אני לומדת שוב. התרגילים שאנחנו עושים בשיעור לא רק מהשפר –כל שבוע אנחנו צופים סרט או חדושות בטלוויזיה, קוראים מעיתונים, ודנים דברים (נו, אני עוד לא דנה שום דבר). יש שיטה לשיעור. כשאנחנו קובלים מלים חדשות אז אנחנו משתמשים אותם שוב ושוב בתרגילים שונים ולכן אנחנו ממש לומדים אותם. לדוגמה, אם נקבל 10 מלים חדשות מהספר אז מסתבר אנחנו גם נקרוא מאמרים מעיתון שבו את המלים האלא נמצאו. יש סבלנות למורה שלנו והיא לא ביקורתיה. היא נוהגת אותנו בכבוד ולא קוראת לנו "ילדים." אף על פי שאני בחורה הכי מטומטומה בשיעור, היא אף פעם לא קראה לי "ילדה טיפשה" בפניי או לפני החברים בכיתה. הלואי שהייתי מתחילה מההתחלה בשיעור האלא....

חבל שיסיים ביום חמישי...

links to this post

יום שבת, פברואר 18, 2006

אני לא רוצה לצעוק עוד. אחד מהאנשים שכתבו לי שילשום נתנה לי מתנה גדולה. אני עניתי לה במכתב ארוך, שבו סיברתי כמה היסטוריה שלנו ומה את הבעיות עקריות. קיבלתי בחזרה מכתב נחמד. אז קראתי פוסט טוב מאוד בבלוג ירושלים אחד וחשבתי לשלוח את הלינק לליס, את הבחורה שכתבה לי. אחרי קראתי בבלוג תגובה על ליס שמשוך שמחה ממני -- היא לא יותר מאמינה שישראל לא נכון לגמרי ונראה שהיא מבינה יותר על המאבק בין אותנו והפלשתנאיים ולמה שאנחנו נוהגים בדרך שאנחנו עושים. הסברה לאיש אחד בפעם!

links to this post

יום שישי, פברואר 17, 2006

היום אני מרגישה עקשנית. התחושה שלי לא מתון היום --עולי מפנה שאני שוב חולה. אני רוצה לסטור את המתנחלים, ואת החמאס (כל אחד ואחד מהם) . קיבלתי שלושה מכתבים מאנשים שחושבים שערבים בישראל לא יכולים לבחור או לעשות שום דבר --הם לא ידעו שיש לנו אזרחים ערבים. הם חשבו שכל מהערבים בישראל פלשתינאיים. אנחנו צריכים לעשות חסברה יותר טובה כי הרבה אנשים בורים גמור על הארץ שלנו ולכן הם ניגודים אותנו.

links to this post

View My Stats